משנה תורה, מצוות לא תעשה ע״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

71 ספר המצוות פתח ↗

שהזהיר בעל מום עובר שלא לעבוד כל זמן שהמום בו כמו הגרב והילפת והדומה להם מהמומים העוברים. והוא אמרו יתברך כי כל איש אשר יהיה בו מום לא יקרב. ולשון ספרי איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום אין לי אלא מום קבוע מום עובר מנין תלמוד לומר כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. מי שעבר ועבד במום עובר לוקה. וכבר התבארו משפטי מומים עוברין וקבועין בשביעי מבכורות. שם, שם פ"ז:

71 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כֹּהֵן בַּעַל מוּם עוֹבֵר – שֶׁלֹּא יַעֲבֹד כֹּהֵן בַּעַל מוּם עוֹבֵר, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כא כא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ, כָּל רִבּוּיָא הוּא, וּמְרַבֶּה אֲפִלּוּ מוּם עוֹבֵר, כִּי בַּתְּחִלָּה יַזְהִיר עַל מוּם קָבוּעַ, וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁהוּא מֻתָּר לַעֲבֹד בְּמוּם עוֹבֵר שֶׁהוּא קַל מִמֶּנּוּ, לְפִיכָךְ הִזְהִיר גַּם עַל הָעוֹבֵר, וְהוּא הַגָּרָב וְהַיַּלֶּפֶת. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּעִנְיָן שֶׁכָּתַבְנוּ בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת לָהּ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קידושין סו ב שֶׁאֶחָד מוּם קָבוּעַ אוֹ מוּם עוֹבֵר פּוֹסֵל הָעֲבֹדָה וְלוֹקֶה הַכֹּהֵן עָלָיו אִם עָבַד בְּמֵזִיד. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מדות ה ד שֶׁבֵּית דִּין הַגָּדוֹל הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְעִקַּר מַעֲשֵׂיהֶן בְּהַתְמָדָה שֶׁהָיוּ בּוֹדְקִין הַכֹּהֲנִים בַּיֻּחֲסִין וּבַמּוּמִין, וְכָל כֹּהֵן שֶׁנִּמְצָא פָּסוּל בַּיֻּחֲסִין לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים וְיוֹצֵא מִן הָעֲזָרָה, וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא שָׁלֵם וְכָשֵׁר לוֹבֵשׁ לְבָנִים וְנִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. וּמִי שֶׁנִּמְצָא כָּשֵׁר בְּיִחוּסוֹ וְנִמְצָא בּוֹ מוּם יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הָעֵצִים וּמְתַלֵּעַ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, וְחוֹלֵק בַּקֳּדָשִׁים עִם אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁלּוֹ וְאוֹכֵל, שֶׁנֶּאֱמַר לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל. וְיֶתֶר דִּינֵי כָּל הַמּוּמִין בִּבְכוֹרוֹת פֶּרֶק שְׁבִיעִי. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בַּכֹּהֲנִים. עָבַר וְעָבַד בְּמוּם עוֹבֵר, בְּמֵזִיד לוֹקֶה. וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בסהמ"צ ל"ת עא לֹא יִמְנֶה זֶה הַלָּאו שֶׁל מוּם עוֹבֵר לְלָאו בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְכָתַב, דְּבִכְלַל לָאו דְּמוּם קָבוּעַ הוּא, וְהוּא כְּמוֹ חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הַמִּצְוָה, וּכְבָר הִסְכִּימוּ הוּא וְהָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בסהמ"צ שורש יא וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁאֵין לַחְשֹׁב חֵלֶק הַמִּצְוָה מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ.

1 שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב" ויקרא כא, יח.